בוקר אחד יצאתי עם הכלבה וחלפתי ליד עץ. משהו בו קרא לי לעצור ולהתבונן. תוך כדי עלה בי הסיפור שהחזיק אותי במשך שנתיים וחצי מפרכות של טיפולי פוריות (מי שתמכה בי אז רגשית ד"ר צביה בירמן המופלאה סיפרה לי אותו שוב ושוב ושוב...): "אישה היא כמו עץ פרי: נולדת עם הפוטנציאל למיליונים של פירות, בכל עונה כמה עשרות אלפי ניצנים מתחילים לפרוח בדרכם להיות פרי ואז מגיעה הרוח ומעיפה חלק גדול מהם, ילד מטפס על העץ להביא כדור ועוד כמה מאות נושרים לאדמה ושכבר יש פרחים ויש כמה ילדים שיבואו ויקטפו לאימא פרחים או ענף.... אבל את לא צריכה את כל המיליונים הללו של הפירות. את צריכה את האחד או השניים או השלושה שיהיו הפירות שלך. שיבשילו בזמן שלהם בתוכך, שתטפחי אותם, שיביאו את המתיקות שלהם לעולם, שיתנו פירות משלהם ועכשיו תתרכזי בפרי האחד שבדרך אלייך, כל השאר לא חשוב....." ככה, אחרי כל מחזור, אחרי כל התרסקות לרסיסים הייתי מוצאת עץ פרי להסתכל עליו. לשחרר את הניצנים שנשרו, לחפש את הפירות שהתחילו להבשיל ולהזכיר לעצמי למה אני ממשיכה בדרך, וקמתי מחדש, חודש חדש, תכנית חדשה. החלפתי רופא, דייקנו אבחנות, דייקנו טיפול , ואחרי עוד כישלון מפואר התחיל לנבוט בתוכי הפרי הראשון שלי, שהבשיל ונולד ונותן את המתיקות שלו בעולם. הילד שהגיע אחריו, הגיע באופן טבעי ואחריו נולדה לי בת, שוב מטיפולים. הפעם, מהמון סיבות היא הגיעה אחרי 6 חודשים של ניסיונות וטיפולים. ועכשיו אני נהנית לגדול איתם, לטפח אותם, לעזור להם לשלוח את השורשים שלהם בעולם הזה
גם בעסקים ההתנהלות שלנו היא דומה: אנחנו יוצאים לדרך עם שליחות שמגדירה אותנו שהיא הזהות והכוח המניע שלנו ועם פוטנציאל אינסופי של דרכים לתת לה ביטוי בעולם הזה : בטיפולים, אימונים בסדנאות, בהרצאות, באינטרנט, בתור בסופר, בהורות שלנו, בזוגיות שלנו, כשמחכים לאסוף ילד מהגן..... אי אפשר לספור את כמות הדרכים שבהן באופן פוטנציאלי נגשים את השליחות שלנו.....
עסק הוא כמו עץ: חלק מהפוטנציאלים יעופו ברוח, חלק מישהו יעבור ויקטוף לאימא, חלק יבשילו לפירות בלי מאמץ בכלל ויפלו בשלים ומתוקים לידינו, לחלק נצטרך להושיט יד כדי לקטוף ולחלק נצטרך להביא סולם..... ההבדל הוא שבטיפולים הכישלונות הם חלק מהסיפור. יש להם מקום, לגיטימציה, יש תמיכה ועזרה בעסקים אף אחד לא מדבר על הכישלונות שלו, את הקשיים שומרים עמוק בפנים ביחד עם הדמעות והפחד שאולי זה לא יקרה עבורנו, ביחד עם התסכול מהפירות שלא מבשילים בקצב שאנחנו רוצים, ביחד עם המבטים החוצה לרשתות החברתיות שבהן הכל מוצג ורוד מוצלח ומנצנץ ....
בעסקים הכישלונות אומרים עלינו – שאנחנו לא לא מספיק לא מספיק מוכשרים לא מספיק טובים לא מספיק יודעים לא מספיק כותבים.... יש עוד רשימת "לא" מספיק ארוכה ואז אנחנו מתייאשים, לא מקבלים עזרה נכונה, מתפזרים מתוסכלים ומאבדים את השמחה והתשוקה שבעשייה שלנו
מה שהבאתי לעסקים מהטיפולים זה את הידיעה אני ממש לא צריכה שכל הרעיונות שלי יבשילו ואני לא צריכה את כל הפירות שיש על העץ שיהיו ימים שרוח תעבור עלי או כיתת ילדים תקטוף פרחים לאימא ושאני נשארת ממוקדת במי שאני, במתנה שלי ובשליחות שלי ובהקשבה לפירות שכן מבשילים.
להבין שזו ריצה לטווח ארוך ושכמו שלא ויתרתי על להיות אימא אין לי כוונה לוותר על הגשמה עצמית וחיים בביטוי מלא.
להבין שאם משהו לא עובד זה לא כישלון וזה בטח ובטח לא אומר עלי שאני "לא" וממשיכה הלאה.
מתייעצת ולומדת, מקבלת ליווי לאורך זמן (כמו שבטיפולים – חשוב לבחור רופא) ומייצרת עבור העסק שלי באופן מתמיד את התנאים שהוא צריך לשגשג.
נשארת ממוקדת בפירות שמבשילים ולא באלו שנשרו או חלו.
לפעמים פרי בשל ייפול ישר אלי, לפעמים אושיט יד ואקטוף ולפעמים אביא סולם ואטפס גבוה בעבור הפירות המתוקים של ראש העץ וכמו שאחרי הלידה הראשונה לא עצרתי שם והמשכתי להביא לעולם עוד 2 פלאים, גם בעסק שלי אני נוטעת עוד עצים ועוד אפשרויות ודואגת לכולם. עסקים זה 90% תודעה ממוקדת ולא מתפשרת ו 10% חשובים מאוד של פעולות, ידע, טכנולוגיה והסקת מסקנות וחוזר חלילה שמאפשרת להגיע לפירות המתוקים. אני עצמאית כבר 2 עשורים ומעל חמש שנים שמעבר לעשייה הטיפולית/אימונית שלי אני מלווה בעלי ובעלות עסקים בחיבור פנימה וביצירת תשתית שיווקית אותנטית, מועילה לעולם ומניבה, הכשרתי עשרות יועצים עסקיים ועזרתי לבנות עסקים לתפארת. תמיד מתחילים החיבור לצרכים העמוקים שלהם ושל הלקוחות שלהם, למצא פתרונות ופרקטיקות מדויקות של בניית חוסן וצמיחה.
איך זה אצלך?
אשמח לשמוע כאן בתגובות
שלך דקל שגיא
אם יש לך עסק - יזמה שהגיע הזמן שלהם לתפוס מקום הראוי בעולם וליצור אימפקט, זה הזמן לעבור לכאן ולבדוק איתי ולבדוק איך אוכל לעזור