אני יודעת שאתם יודעים את זה,

אני יודעת שאתם מכירים את המצב הזה שבו אנחנו

או מטופל שלנו

מרגיש שהמחשבות שלו הן כוורת דבורים רוחשת.

אחת רוחשת על בעיות בזוגיות, אחת על פרנסה, אחת על מלחמה ושלום

מלא, מלא דבורים רוחשות.

אני יודעת שאתם יודעים להוליך את עצמכם ואת המטופלים שלכם לעבר המרכז.

לעבר המרכז שלכם, שלהם.

לנקודה הזו של השקט.

לנקודה שבה הכל דומם.

לנקודה, שבה מתוך הדממה אפשר לשמוע את קולה של הנשמה.

 

אני יודעת שאתם יודעים שכל אחד ואחת שמעו אותו, לפחות פעם אחת בחיים.

אתם המטפלים- בטוח.

אבל המטופלים?

יתכן שיפגשו בו בפעם הראשונה אצלכם, אחרי דרך ארוכה.

אחרי שיפגשו בו יצטרכו להתרגל, ללמוד לזהות, לסמוך עליו ולהקשיב לו.

לקול האחד שיש לכל אחד,

לקול שדובר בשקט,

בביטחון,

בידיעה צלולה של מה טוב עבורכם ומה לא.

לקול של נקודת האיזון.

 

בנקודת האיזון אנחנו יודעים את הדרך.

הבילבול, הרעש, הקולות החיצוניים,

סוחטים אנרגטית ומערערים את הביטחון שלנו ואת הקשר והקשב שלנו פנימה.

 

השקט שבה מדברת נקודת האיזון מפלח

את מסך הרעשים של כל הקולות האחרים.

 

היא דוברת  אלינו בבהירות וביציבות.

 

כשאנחנו מעדיפים את הלחישות שלה

על פני המולת הקולות האחרים -
הדרך סלולה, היקום כולו איתנו והדיוק שלנו מאפשר לנו להתגשם.

​